העיר האבודה (Ciudad Perdida, סיודד פרדידה, ובשמה המקומי טֵיוּנָה) היא אתר ארכאולוגי של תרבות הטאירונה בהרי הסיירה נבדה דה סנטה מרתה שבצפון קולומביה, ומגיעים אליה רק ברגל. הטרק יוצא מסנטה מרתה: כ-44 ק"מ הלוך ושוב בג'ונגל חם ולח, בתוכניות של 4, 5 או 6 ימים, עם חציות של נהר הבוריטקה וכ-1,200 מדרגות אבן בעלייה האחרונה אל האתר. אי אפשר ללכת אותו עצמאית — הכניסה מותרת רק עם אחד המפעילים המורשים, שמספקים מדריך, אוכל ולינה במחנות. הגובה אינו בעיה (השביל עולה מכ-200 לכ-1,200 מטר); הקושי הוא החום, הלחות, הבוץ והעליות התלולות. החודשים היבשים יותר הם דצמבר עד מרץ, והאתר נסגר למבקרים לתקופה קצובה בכל שנה, בדרך כלל בספטמבר.
הטרק במספרים
| נתון | מה לדעת |
|---|---|
| מרחק | כ-44 ק"מ הלוך ושוב לפי רוב המקורות; יש שמודדים בין 40 ל-47, ויש שנוקבים במספרים גבוהים יותר |
| משך | 4, 5 או 6 ימים — אותו שביל, קצב שונה |
| גובה | מכ-200 מטר בנקודת ההתחלה עד כ-1,200 מטר באתר |
| נקודת התחלה וסיום | הכפר אל מאמיי (El Mamey, מכונה גם מצ'טה), כשעתיים נסיעה מסנטה מרתה |
| קושי | בינוני-קשה: לא טכני, אבל חם, לח, בוצי ועם עליות תלולות |
| מדריך | חובה. רק עם מפעיל מורשה |
| לינה | מחנות קבועים עם מיטות קומתיים או ערסלים וכילות |
| עונה נוחה | דצמבר עד מרץ |
| סגירה שנתית | בדרך כלל בספטמבר; התאריכים נקבעים מחדש בכל שנה |
מה זה בכלל — קצת רקע
לפי ההערכות המקובלות, העיר נבנתה בידי בני הטאירונה סביב שנת 800 לספירה — מאות שנים לפני מאצ'ו פיצ'ו — והייתה כנראה מרכז פוליטי וכלכלי של האזור שלאורך נהר הבוריטקה. מה שנשאר ממנה היום הוא 169 טרסות אבן עגולות חצובות בצלע ההר, שבילים מרוצפים ומדרגות, כשהג'ונגל סוגר מכל הצדדים.
השם "אבודה" מטעה. שודדי עתיקות מקומיים הגיעו לאתר ב-1972, ורק ב-1976 הגיעה אליו משלחת ארכאולוגית רשמית שהחלה בשיקום. אבל העמים הילידים של הסיירה — הקוגי, הוויווה, הארואקו והקנקואמו, צאצאי הטאירונה — הכירו את המקום כל הזמן, ועבורם הוא אתר קדוש וחי ולא חורבה. חלק מהשביל עובר בשטחם ובסמוך לכפריהם, ולא מעט מהמדריכים והסבלים הם בני הקהילות. מצלמים אנשים רק אחרי שמבקשים רשות, ומקשיבים למדריך כשהוא אומר איפה לא נכנסים.
את האתר מנהל המכון הקולומביאני לאנתרופולוגיה ולהיסטוריה (ICANH), בשיתוף רשות הפארקים הלאומיים והקהילות הילידיות.
רק עם מפעיל מורשה — איך זה עובד
זה לא טרק שאפשר לעשות לבד, וזו לא המלצה אלא כלל: ICANH מוכר את כרטיסי הכניסה לאתר רק למפעילי תיירות מורשים, ולא למטיילים בודדים. בפועל פועל קומץ חברות מורשות — המקורות מונים בין ארבע לשבע, תלוי בשנה — וכולן יושבות בסנטה מרתה ובטגנגה הסמוכה.
מה חשוב לדעת לפני שסוגרים:
- החבילה כוללת הסעה מסנטה מרתה ובחזרה, מדריך, כניסה לאתר, שלוש ארוחות ביום ולינה במחנות. המפעילים גובים מחירים דומים מאוד זה לזה, והטרק יקר יחסית לקולומביה — בדוק מחיר עדכני מול המפעיל.
- יוצאים כמעט כל יום בעונה. בדרך כלל אפשר להזמין כמה ימים מראש מההוסטל בסנטה מרתה, ובשיא העונה כדאי להקדים.
- מה כן לשאול: גודל הקבוצה, האם המדריך דובר אנגלית או שיש מתורגמן, ומה קורה אם מישהו נפצע או לא יכול להמשיך.
- אפשר להצטרף או לרדת בדרך. חלק מהמפעילים אוספים או מורידים מטיילים על הכביש לכיוון פלומינו או ליד הכניסה לפארק טאירונה, וזה חוסך חזרה לעיר.
4, 5 או 6 ימים — מה ההבדל
כל התוכניות הולכות באותו שביל, הלוך וחזור. ההבדל הוא רק באיך מחלקים את הדרך חזרה ואת ימי ההליכה הארוכים.
| תוכנית | למי מתאימה | איך זה נראה |
|---|---|---|
| 4 ימים | רוב המטיילים; מי שבכושר סביר | יום ראשון קצר אחרי הנסיעה, יום שני ארוך עד המחנה שלמרגלות האתר, ביום השלישי עולים לאתר בבוקר ומתחילים לחזור, ביום הרביעי יוצאים ונוסעים לעיר |
| 5 ימים | מי שרוצה קצב רגוע יותר | אותו מסלול, כשהדרך חזרה מתחלקת לימים קצרים יותר |
| 6 ימים | מי שלא ממהר או חושש מהמאמץ | ימי הליכה קצרים ויותר זמן בנחלים ובמחנות |
בתוכנית של חמישה ימים, לפי ויקי-וויאז', ימי ההליכה נעים בין כשעתיים לכשמונה וחצי שעות. בגלל הגשם של אחר הצהריים קמים מוקדם מאוד, לפעמים לפני הזריחה, ומשתדלים לסיים את ההליכה עד הצהריים. באתר עצמו מבלים כשלוש שעות עם המדריך.
כמה זה קשה
אין כאן שום קטע טכני ואין בעיית גובה, ובכל זאת הרבה מטיילים מתארים את הטרק כקשה מהצפוי. הסיבות:
- חום ולחות. מזיעים מהדקה הראשונה, והבגדים לא מתייבשים בלילה.
- עליות וירידות תלולות. השביל לא עולה בהדרגה אלא חוצה רכסים; העלייה הקשה ביותר, כשעה רצופה, מגיעה כבר ביום הראשון. ומכיוון שחוזרים באותה דרך, כל ירידה היא עלייה בדרך חזרה.
- בוץ. אחרי גשם השביל הופך לחלקלק, בעיקר בירידות.
- חציות נהר. את הבוריטקה חוצים ברגל, חלק מהפעמים יחפים או בסנדלים, בהחזקת חבל. בעונה הגשומה המים יכולים להגיע עד המותניים.
- 1,200 המדרגות. העלייה האחרונה אל האתר היא מדרגות אבן צרות, תלולות ולעתים רטובות, ויורדים בהן גם בחזרה.
מי שהולך באופן קבוע ויכול להחזיק יום הליכה של שש-שמונה שעות יסתדר. מי שאינו בטוח בכושר שלו — עדיף שיבחר בחמישה ימים. אין כביש ואין קליטה לאורך רוב הדרך, כך שפינוי מעומק הג'ונגל הוא עניין מסובך: ודא שיש לך ביטוח שמכסה טרקים ופינוי.
לינה, אוכל ומים
ישנים במחנות קבועים לאורך השביל: סככות פתוחות עם גג פח, ובהן מיטות קומתיים עם מזרן או ערסלים, כולם תחת כילה נגד יתושים. יש מקלחות ושירותים, ופינת אוכל משותפת. המפעיל מספק שמיכה, ובמחנה הגבוה הלילות קרירים מספיק כדי שתצטרך אותה. פרטיות אין.
האוכל פשוט ומשביע — אורז, שעועית, בשר או עוף, פירות — ומי שצמחוני או שומר כשרות צריך לתאם את זה עם המפעיל מראש ולא בבוקר היציאה. במחנות מוכרים שתייה, במחיר שעולה ככל שמתרחקים מהכביש. לפי ויקי-וויאז' הותקנו בכל המחנות מסנני מים בשנים 2020–2021, ועדיין שווה להביא טבליות טיהור וג'ל לחיטוי ידיים. ראה ציוד לטרקים לאפשרויות טיהור.
מתי ללכת — עונה והסגירה השנתית
| תקופה | מה מצפה לך |
|---|---|
| דצמבר–מרץ | התקופה היבשה יותר: פחות בוץ, נהר נמוך, ויותר מטיילים על השביל ובמחנות |
| שאר החודשים הפתוחים | יותר גשם, בעיקר אחר הצהריים; ירוק ושקט יותר, אבל בוצי, והנהר גבוה |
| תקופת הסגירה | אין כניסה למבקרים בכלל |
הסגירה השנתית. האתר נסגר למבקרים לתקופה קצובה בכל שנה, בהחלטה רשמית של ICANH. לפי ההחלטות שפורסמו, בזמן הסגירה הסמכויות המסורתיות של הקהילות הילידיות עורכות באתר טקסי טיהור רוחני, והשביל והיער מקבלים מנוחה. ברוב השנים הסגירה נופלת על ספטמבר — לפעמים שבועיים, לפעמים החודש כולו — אבל התאריכים נקבעים מחדש בכל שנה, ולפחות פעם אחת בשנים האחרונות הם שונו בהחלטה נפרדת. אם אתה מתכנן להיות בחוף הקריבי בסוף הקיץ או בסתיו, בדוק את התאריכים באתר ICANH או מול מפעיל מורשה לפני שאתה בונה סביב הטרק את המסלול.
גם מחוץ לסגירה, גשמים חזקים יכולים להעלות את הנהר ולעכב קבוצות. על האקלים באזור ראה מזג האוויר בקולומביה.
מה להביא
את התרמיל הגדול משאירים בהוסטל בסנטה מרתה או במשרד המפעיל, ויוצאים עם תרמיל קטן. כל גרם מורגש בחום הזה.
| פריט | למה |
|---|---|
| נעלי הליכה עם אחיזה טובה | בוץ וסלעים רטובים; נעל חלקה מסוכנת בירידות |
| סנדלים שמתייבשים מהר | לחציות הנהר ולמחנה |
| 2–3 חולצות ומכנסיים קלים שמתייבשים מהר | כותנה לא מתייבשת כאן בכלל |
| שרוול ארוך ומכנסיים ארוכים לערב | יתושים וזבובים עוקצים, בעיקר בעצירות ובמחנה |
| סט יבש לשינה בשקית אטומה | הדבר היחיד שיישאר יבש |
| דוחה יתושים, בכמות נדיבה | תצטרך יותר ממנו מאשר מקרם הגנה |
| מעיל גשם קל או פונצ'ו, ושקיות אטומות | הגשם כאן טרופי, ובלי שקיות הטלפון לא ישרוד |
| פנס ראש | יציאות לפני הזריחה ומחנות חשוכים |
| בגד ים ומגבת קלה | יש בריכות טבעיות ומפלים בדרך |
| מזומן בפסו | לשתייה ולחטיפים במחנות; אין כספומט |
| פלסטרים לשלפוחיות ותרופות אישיות | רגליים רטובות ימים שלמים |
שק שינה וגזייה אין צורך להביא. מקלות הליכה עוזרים מאוד בירידות הבוציות.
בריאות ובטיחות
- יתושים וחרקים. זה ג'ונגל טרופי. על חיסונים ותרופות מונעות לאזור מתייעצים במרפאת מטיילים לפני הנסיעה ולא במחנה — ראה קדחת צהובה ומלריה.
- רגליים. רטיבות ממושכת גורמת לשפשופים ולפטריות. מייבשים את הרגליים היטב בכל ערב וישנים בגרביים יבשים.
- שיטפונות. גשם חזק מעלה את הנחלים במהירות. לא חוצים נהר בלי המדריך, ולא מסתובבים בג'ונגל מחוץ למחנה בלילה.
- רקע ביטחוני. בספטמבר 2003 נחטפו באתר שמונה תיירים זרים בידי ארגון הגרילה ELN, והאחרון שבהם שוחרר רק כעבור כשלושה חודשים. הטרק פועל מאז באופן סדיר, אבל המצב הביטחוני בסיירה נבדה יכול להשתנות — בדוק אזהרות מסע עדכניות לפני הנסיעה וקרא את עמוד הבטיחות.
איך זה משתלב במסלול
העיר האבודה היא חלק מגוש החוף הקריבי: מגיעים לסנטה מרתה, לרוב מקרטחנה, וממנה יוצאים גם לטאירונה, למינקה ולפלומינו. סדר הגיוני הוא טרק קודם וחוף אחר כך — כמה ימים בפארק טאירונה או בפלומינו הם בדיוק מה שהרגליים צריכות אחרי הג'ונגל. מי שרוצה גם את הטרק וגם את שאר האזור צריך לתכנן כעשרה ימים ומעלה בחוף. התמונה המלאה במסלול בקולומביה ובמדריך קולומביה, וההשוואה לשאר טרקי היבשת בטרקים בדרום אמריקה.
שאלות נפוצות
כמה ימים אורך הטרק לעיר האבודה? ארבעה, חמישה או שישה ימים, לפי התוכנית שבוחרים. כל התוכניות הולכות באותו שביל, כ-44 ק"מ הלוך ושוב, וההבדל הוא רק בקצב. רוב המטיילים בוחרים בארבעה ימים.
אפשר לעשות את טרק העיר האבודה לבד, בלי מדריך? לא. הכניסה לאתר מותרת רק עם מפעיל תיירות מורשה, וכרטיסי הכניסה נמכרים למפעילים בלבד ולא למטיילים בודדים. החברות המורשות יושבות בסנטה מרתה ובטגנגה ומספקות הסעה, מדריך, אוכל ולינה.
כמה קשה הטרק לעיר האבודה? בינוני-קשה. אין בו קטעים טכניים ואין בעיית גובה, אבל הוא חם ולח מאוד, בוצי, עם עליות וירידות תלולות, חציות נהר ו-1,200 מדרגות אבן בעלייה לאתר. מי שהולך באופן קבוע יסתדר; מי שלא בטוח בכושרו יעדיף חמישה ימים.
מתי העיר האבודה סגורה? האתר נסגר למבקרים לתקופה קצובה בכל שנה, ברוב השנים בספטמבר, לטובת טקסים של הקהילות הילידיות ומנוחה לשביל. התאריכים המדויקים נקבעים מחדש בכל שנה בהחלטה של המכון הקולומביאני לאנתרופולוגיה ולהיסטוריה (ICANH), ולכן צריך לבדוק אותם לפני התכנון.
מתי העונה הכי טובה לטרק? דצמבר עד מרץ הם החודשים היבשים יותר, עם פחות בוץ ונהר נמוך, אבל גם עם יותר מטיילים. בשאר השנה יורד יותר גשם, השביל בוצי והנהר גבוה, ובתקופת הסגירה השנתית אין כניסה בכלל.
מאיפה יוצאים לטרק העיר האבודה? מסנטה מרתה שבחוף הקריבי של קולומביה. המפעיל מסיע את הקבוצה כשעתיים אל הכפר אל מאמיי, שבו מתחילה ומסתיימת ההליכה.
איפה ישנים בטרק? במחנות קבועים לאורך השביל, במיטות קומתיים או בערסלים תחת כילות נגד יתושים, עם מקלחות ושירותים משותפים. הלינה והאוכל כלולים בחבילה של המפעיל, ואין צורך באוהל או בשק שינה.
באיזה גובה נמצאת העיר האבודה? בגובה של כ-1,200 מטר מעל פני הים, בהרי הסיירה נבדה דה סנטה מרתה. זה נמוך מכדי לגרום למחלת גבהים, ולכן אין צורך בהתאקלמות.
עדכונים אחרונים מקולומביה: סגירות, מזג אוויר ותנאי השביל לעיר האבודה.